חומש מקראות גדולות, ה"כ
בינוני
מפרשי מקראות גדולות הוגהו ונסדרו מחדש על פי כתבי יד ודפוסים ישנים, בתוספת מראי מקומות וציונים, הדגשת דיבורי המתחיל, חלוקה לקטעים, פיסוק, פתיחת ראשי תיבות וקיצורים, ועוד מעלות טובות וחשובות. ואלו שמות הראשונים והאחרונים: רש"י [עם ביאור 'שפתי חכמים החדש'], רשב"ם, אבן עזרא [עם ביאור 'אבי עזר'], רמב"ן, דעת זקנים, חזקוני, בעל הטורים, ספורנו, כלי יקר, אור החיים, תולדות אהרן. ובהיות אין בית המדרש ללא חידוש נתברכה מהדורה זו בהופעת ביאור נרחב לתרגום יונתן, אשר בעזרתו ניתן להבין ולהשכיל בפירושיו למקראות ובדרשותיו, אשר לעיתים מקופל במילותיו הקצרות מדרשים שלמים, וגם לעיתים משתמש בביטויים שאינם מוכרים ומובנים. ובנוסף ביאור משולב וייחודי על ההפטרות, בתוספת רקע והקדמה לכל הפטרה, והערות מחכימות.
בסוף החומש נדפסו ובאו: ליקוטי רש"י, פירוש הרא"ש, פירוש הטור הארוך וליקוטים מפירוש רבינו בחיי על דרך הפשט. כמו כן נדפסו שרשי המצוות לבעל החינוך וספר מצוות השם העוסקים במנין תרי"ג מצוות וטעמיהם.
בראש הספר נערך מבוא נרחב על מפרשי המקרא, תולדות המחברים, מהדורות הספרים, ודרכינו בעריכתם. כן נפרסה יריעה רחבה הנושאת את השם 'נקרא ומתרגם' המלבנת ודנה בנושא התרגומים והשפה הארמית בכלל ובתרגום אונקלוס בפרט, קבלתו מסיני, נוסחאותיו ומסורותיו, דרכיו ושיטתו, מפרשיו, מנהג המתורגמן ותקנת קריאת התורה שנים מקרא ואחד תרגום.
